קריית מלאכי קיימה ערב מרגש במיוחד לציון שנה לאירועי ה-7 באוקטובר
עצרת הזיכרון בקריית מלאכי לציון שנה לאירועי ה-7 באוקטובר הביאה לשילוב ייחודי בין כבוד ממלכתי לנופלים לבין מעורבות קהילתית מרגשת. האירוע, שתוכנן בקפידה, כלל יצירות אמנות, שירה וסיפורי חיים שהפכו את ההנצחה לחיבור עוצמתי בין הקהילה לזיכרונות הנופלים
עצרת זיכרון מרגשת ועוצמתית לציון שנה לאירועי ה-7באוקטובר התקיימה בקריית מלאכי ביום ראשון השבוע. את הערב הנחה ידין גלמן, לוחםבסיירת מטכ"ל שנפצע אנושות בקרב על בארי. גלמן הצליח לחבר את הקהל לעומקהרגשי של האירועים ולתחושת השבר של כולנו.
במהלך הערב הוקרן סרט שתיאר את פרויקט הגרפיטיהמיוחד על המיגונית במרכז העיר, פרי יוזמת מחלקת הנוער בעירייה, בעקבות מלחמתחרבות ברזל. בני נוער מהעיר, בשיתוף אמן הגרפיטי אלדד תרקה, יצרו על גבי המיגוניתיצירות אמנות בהשראת סיפורי המשפחות השכולות והנופלים, וכן סיפורו של החטוף יוסףחיים אוחנה, בן ה-24 שנמצא בשבי. הסרט היה מרגש במיוחד והמשתתפים דמעו מהחיבור ביןהאמנות לסיפוריהם האישיים של הנופלים. את הסרטון הפיק שלומי אלימלך.
במהלך הערב הופיע הזמר יגל אושרי עם השירים:"עטלף עיוור" ו-"תרקדי" וכמובן השיר שהפך להמנון המלחמה"לצאת מדיכאון".
אחד הרגעים המרגשים בערב היה כאשר עלה לבמה נועם בןשלוש, לוחם גולני מגדוד המסייעת 13, שנפצע אנושות במהלך קרב קשה בכניסה למושבעלומים. נועם, שפציעתו הובילה לקטיעת רגלו, שיתף את הקהל במסעו האישי והמעצים,שדרכו הוא מבקש להנציח את חבריו שנפלו בקרבות ולהעביר מסר עוצמתי של כוחוהתמודדות. נועם הפך את כאביו למקור של כוח ולדוגמה מעוררת השראה לכל הנוכחים.
*ראש העיר, אליהו זוהר,* אמר בנאומו: "חשבנו שהדור הצעיר, דור הטיקטוק והבילויים, איבד אתערכיו. כולנו חשבנו כך, וכולנו טעינו. השביעי באוקטובר חשף בפנינו דור מופלא – דורשמחפש שלום ושמחה, אבל גם דור שמוכן לסכן את חייו למען עם ישראל ומדינת ישראל.ארבעה מבני קריית מלאכי – לירז אסולין, איציק דהן, גבי אזולאי ובת זוגו קרלהז"ל – נרצחו באותו יום נורא. ליבנו עם משפחותיהם. יוסף חיים אוחנה, שנמצא בין101 החטופים, הוא חלק מהסיפור הזה, ואנו כולנו מתפללים לשובו הביתה בשלום יחד עםכל החטופים."
את המשפחות ייצגה אור אסולין שדיברה בכאב עלהזיכרונות מאחותה לירז אסולין שנרצחה במסיבת הנובה. אור הייתה האחרונה לשוחח עםלירז והיא סיפרה על השבר והתמודדות. אור גם פנתה למשפחת החטוף יוסף חיים אוחנה: "בהזדמנותהזו אני רוצה לשלוח למשפחת אוחנה כוחות גדולים. אתם מתמודדים עם סבל קשה מנשוא,לזמן מה היינו שם, זה מצב בלתי נסבל ואני מייחלת לשובו של יוסף חיים, עכשיו".
את אמירת אל מלא רחמים אמר החזן הצבאי רס"רמנחם בן מעש. רגע לפני סיום עלה הרב יוסף הרטמן לתקוע בשופר שיצרה רגע של עוצמהרוחנית ותקווה.
האירוע כולו שיקף את העוצמה של קהילת קריית מלאכי,את הכאב ואת התקווה המשותפת לימים טובים יותר. העצרת הסתיימה בשירת התקווה של יגלאושרי.
למחרת, ביום שני התקיימה צעדה יצאה מהמתנ"סוהובילה לרחבת העירייה, כאשר לאורך המסלול הוקמו עמדות של המשפחות, בהן נאמרו דבריזיכרון על הנופלים. המשתתפים זכו להכיר את הנופלים יותר לעומק – לא רק דרך האבלוהשכול, אלא גם דרך חייהם, תרומתם וסיפורם האישי.
האירועים תוכננו בקפידה על ידי מחלקת האירועיםבמתנ"ס, מתוך רצון לשלב בין אופי ממלכתי שמכבד את הנופלים ומשפחותיהם, לביןשותפות קהילתית עמוקה.
לירון אביגזר, מנהלת האירועים במתנ"ס, סיפרה על החשיבות שהייתה בשילוב בין המרכיביםהשונים של האירוע והדאגה לפרטים הקטנים: "המטרה שלנו הייתה לא רק להנציח, אלאגם לשתף את הקהילה, ליצור רגעים של חיבור והשתתפות. כל פרט, מהצעדה ועד היוזמה שלמחלקת הנוער והגרפיטי על המיגונית, תוכנן בקפידה כדי להעביר את המסר בצורה מכובדת,מרגשת וקהילתית"
צילום: מנדי טויטו / עיריית קריית מלאכי